יצחק, עצוב לי בלעדיך

 

רמת-גן, ‏ל' חשון, תשע"א

‏7 נובמבר, 2010

 

יום הזיכרון ליצחק רבין.

יצחק. באתי מוקדם – שעה וחצי לפני ההתכנסות.

אבני הבזלת האפורים במתחם ונרות נשמה כבויים.

צלילי הסקסופון מייללים ברקע ותיירים מגיעים,

מתייחדים, מצלמים וממשיכים הלאה.

ילד בן חמש ואימו באים מדליקים נר נשמה לזכרך-

והאם מסבירה על גדולתך כמנהיג.

הקשבתי בדומיה כשאני ישוב בקלנועית

והגעתי לתובנה דרך דברי האם על השינוי ההרסני,

הדורסני והפשיסטי שעבר העם היושב בציון.

לפני שנות דור, היינו אור לעצמנו ולגויים וכיום ??

 

לפני חמש עשרה שנה נורו יריות,

מימין לשמאל ורצחו במודע תקווה גדולה לשלום,

לאחווה, לאחדות, לערבות הדדית ולרעות.

רצחו אותך יצחק. ראש ממשלה ראשון שנולד כאן ושהביא ניצחון מוחץ,

היה שגריר מוצלח ביותר והעיקר -

ראש ממשלה שעשה הכל לפדות ולשחרר שבויים וחטופים.

 

חמש עשרה שנה עברו מאז הרצח הנורא ואשר יגורנו הגיע:

שרים חוטאים, נשפטים ונכלאים. ראש ממשלה עומד למשפט על מרמה.

נשיא מואשם באונס והבושה נעלמה וגם הערבות ההדדית.

 

וגלעד נמק בבור 1600 ימים ואין רואים סוף לסיפור…

 

יצחק, עצוב לי בלעדיך.