על הנסיעה והחשיפה לצפון, נודע לי לפני מספר ימים והשבעתי אותו – את שמעון בן חיים מחברת א.ש. בע"מ שאני עולה בנסיעה הקרובה איתו כטרמפיסט.
תפסנו אזימוט למרכז הספורט של איל"ן בקריית חיים. החסימה בצמתי המוביל והתשבי של הדרוזים, תפסה אותנו כשעה ורבע וכשהשתחררנו מהחסימה, השמש עמדה בשעה 16.15. ואנו בשערי מרכז הספורט,
מחליפים פדלים, מתקנים גלגלי שיניים היוצאים מצירם ונוטלים עמנו מכשיר פידול חשמלי לידיים והרגליים. וכל זאת בהתנדבות מלאה וללא תמורה.
מהדרך עושים כמה טלפונים ומודיעים לאילנה שאנו אוטוטו אצלה..ז"א, ששמעון אצלה מבלי לצייץ/לציין, כי הוא סוחב איתו כבודה: סוללות ואביזרים נוספים ואותי… בשערי הקיבוץ טלפון נוסף, כדי לקבל הדרכה והופ, אנו מתייצבים בפתח .הדלת.
אילנה מקבלת אותי בנשיקה על הלחי ואת שמעון בלחיצת יד נרגשת . אופירי יוצאת ואנו נכנסים לפגוש את מיקוש.. .נערה יפה עם צמות קלועות מיקה נזכרת שראתה אותי באחד האמשים ובאחד האי-שמים..
אילנה ממהרת להכין קפה ותקרובת וקוראת ליולי לבוא הביתה. הגברת הצעירה מגיעה על מרכבת קלנועית השייכת לסבתא ולסבא. וכמו נסיכה יורדת ומתחילה לפזז על הקורקנט, נדנדה וכו'… ואינה מפסיקה לשנייה את פטפוטה.. סוללות דורסל מולה – אפס…
בינתיים שמעון מרכיב את הסוללות בכסא הגלגלים הממונע, מחליף אלמנט מחבר את המטען לחשמל ולכסא וווו גורנישט.. אחרי דקת דומיה לזכר המטען והסוללות, מתחילה למרות הכל הטעינה ואור כתום מבליח מהמטען. אילנה והמטפלת מושיבות את מיקה והכל בול..
נפרדנו כך..
בדרך הביתה נכנסנו לעוד כמה ישובים, תיקונים ובירורים. ושמעון מציין שככה זה פעמיים ואף שלוש בשבוע… התנדבות וטיפולים ללא תמורה. איפה עוד ישנם אנשים כהאיש הזה ?!
לאחר שבועיים, נאלצנו להצפין שוב להחליף סוללות ….
